תקשורת אופטית היא ללא ספק צורך חיוני בעידן של תעבורת מידע רבה ומהירה. פתרונות רשתות תקשורת שעושים שימוש בסיבים אופטיים למיניהם הם בעיקר רלבנטיים וחשובים לסביבת ה- Data-Center של ארגונים, סביבה עמוסת טכנולוגיות ומרכיבים פיזיים צפופים. בחירה באפשרות של סיבים אופטיים והקמת מערך תשתית תקשורת חכמה הינה הבחירה הנכונה על מנת לשמור על קצב ונפח תעבורה גבוהה ועל אמינות בשירות בסביבות עבודה משתנות המחייבות את העברת המידע בזמן אמת ובאיכות ללא פשרות.
באמצעות שימוש בפריסת תשתית אופטית, ארגונים יכולים להביא את סביבת ה- Data-Center שלהם ליכולת אידיאלית מבחינת מהירות תעבורת המידע, נפחי התעבורה שניתן להעביר ואמינות השירות בזמן אמת ולאורך זמן. תקשורת אופטית שיוצאת ונכנסת אל סביבת מרכז הנתונים והציוד של הארגון מביאה עימה התייעלות טכנית במובנים רבים וכמו כן משיגה חיסכון פיננסי משמעותי בהוצאות תפעול, תחזוקה, תשתיות כבלים ועוד.
במונחים אופטיים קיימים שני סוגי אופנים (Modes) הראשון הינו מסוג Single Mode. העיקרון בשיטה זו הוא העברת "קרן אור" אחת אשר נעה במהירות אחידה על גבי הסיב. קוטר הסיב בשיטה זו הינו 9µ (מיקרון) ומיושמת לצורך העברת מידע למרחקים ארוכים (עשרות ק"מ).
השיטה השנייה הינה Multi-Mode. שיטה זו משתמשת במספר רב של אופנים (ומכאן שמה) על גבי הסיב. קיום מספר רב של Modes מתאפשר עקב הקוטר הגדול של ליבת הסיב (Core) יחסית לאורך הגל. הקוטר הטיפוסי לסיב M.M הינו 50µ (פי כ-60 מאורך גל טיפוסי לתשורת שהינו 850nm).
יתרונות סיב MULTI-MODE במרכז הנתונים
Multimode Fiber (MMF) הוא עדיין המוביל כאשר מדברים על מרכזי נתונים ארגוניים מודרניים. היתרון העיקרי בשימוש בסיבים Multi-Mode הוא העלות הנמוכה בהעברת אור בקצבי נתונים גבוהים למרחקים קצרים יחסית. סיבי Multi-Mode התפתחו עם התקדמות הטכנולוגיה בייצור הסיבים והחלפת מקור האור מדיודת LED ללייזר מסוג VCSEL.
התקדמות זו גרמה לשיפור בביצועים. הסיווגים שהוקצו ל- MMF על ידי גופי התקנים, OM1 ו- OM2 ייצגו את סוגי MMF הקודמים עם רוחב פס מודאלי נמוך ותמיכה מוגבלת מאוד להעברת נתונים במהירות גבוהה יותר. OM3 ו- OM4 מייצגים את ה- MMF החדשים יותר ומותאמים לטכנולוגיית הלייזר המותקנים בדרך כלל במרכזי נתונים מודרניים כיום.
התחשבות בסיב MULTIMODE בעלי רוחב פס רחב (WBMMF) במרכז הנתונים
כאשר בוחנים סיבים בעלי רוחב פס רחב (WBMMF), עלינו ראשית להסתכל על ריבוב חלוקת אורך הגל הקצר (SWDM). בעוד OM3 ו- OM4 מספקים רוחב פס מודאלי גבוה מאוד במהירות 850 ננומטר (אורך הגל השולט שניתן לתמוך ביעילות על ידי משדרי (VCSEL -, SWDM תומך בביצועים משופרים על פני זוג בודד של סיבי multimode, מה שמאפשר העברת אורכי גל נוספים לצד 850nm.
WBMMF מספק קצב מידע של פי ארבעה על אותו מספר סיבים באותם מרחקי עבודה. אופטימיזציה לתמיכה באורכי הגל הנוספים הנדרשים להפעלת SWDM (לרוחב 850 ננומטר עד 950 ננומטר). שיטת WBMMF מבטיחה לא רק תמיכה יעילה יותר ליישומים עתידיים במרכזי הנתונים אלא גם תאימות מלאה ליישומים מדור קודם מכיוון שהיא נשארת תואמת לחלוטין למפרט OM4.
התקינה של WBMMF הושלמה באמצע 2017 לאחר שהוכרה על ידי גורמי תקן ISO / IEC ו- TIA. יישום OM5 אומץ גם לצורך הכללת קטגוריית סיבים אופטיים חדשה במהדורה השלישית של תקן ISO / IEC 11801.
יתרונות סיב Single mode במרכז הנתונים
סיבי Single mode (SMF), המעוצבים עם ליבה קטנה בהרבה, הם הבחירה הגיונית והמציאותית ביותר ליישומים עם טווח ארוך יותר במרכז הנתונים.
עם רוחב פס גבוה יותר, ל- SMF אין את מגבלות הפיזור המודאלי הטמונות ב- MMF ולכן SMF משמש ביישומים בהם ניתן להבטיח בהחלט רוחב פס גבוה יותר. משמעות הדבר היא כי SMF היא בחירה טובה עבור בעלי מרכזי נתונים וספקי שירותים לפרוס, מכיוון שהיא תומכת במרחקים ארוכים יותר.
מחברי סיבים אופטיים
ברור כי גם MMF וגם SMF הם בעלי יתרונות וחסרונות שלהם – איזו אפשרות מתכנן מרכז נתונים בוחר, יהיה תלוי במגוון גורמים, החל מתקציב , אופי השימוש ועוד.
מבט קצר על התפתחות המחבר האופטיים מראה כי בתחילת שנות האלפיים, מחבר הדופלקס LC התגלה כסוג הדומיננטי השולט בסיבים, ונשאר כך גם היום. בזמן שהאבולוציה של מחבר הדופלקס הייתה בעיצומה, מחברי מערך (אופטיקה מקבילה) התקדמו גם הם. מחברי ה – MPO, שנפרסו לראשונה ברשתות הציבוריות, הפכה לבחירה הראשונה לפריסה מהירה של הכבלים למרכזי נתונים. עקב גודלו הקומפקטי, ה- MPO מאפשר להעביר 12 סיבים או יותר בתקע קומפקטי, התופס את אותו שטח כמו LC דופלקס. הצפיפות הגבוהה של ה- MPO מאפשרת התקנה של כבלים בעלי מספר רב של מחברים גדולים מראש, תוך ביטול התהליך הגוזל זמן של התקנת מחברים באתר.