בלוג

הטמעת סיבי BASE 8 במרכזי נתונים מודרניים

בשנים האחרונות אנו עדים למהפכה בתחום הכבילה האופטית במרכזי נתונים, כאשר פתרונות המבוססים על שמונה סיבים הופכים לפופולאריים יותר ויותר. בעוד המגמה הזאת נמשכת חשוב להבין מהם הגורמים המניעים ומה היו אתגרי התשתית שהובילו לפיתוח ולפופולאריות של כבלי Base-8.
על מנת להבין כיצד נולדו פתרונות Base-8, עלינו להכיר את ההיסטוריה של פתרונות כבילה במרכזי נתונים. ותיקי התעשייה בוודאי זוכרים את הימים המייגעים בהם הם נדרשו לבצע Field-terminating והתקנת סיבים, אחד בכל פעם. כאשר מספר מרכזי הנתונים החל לנסוק והשטח שלהם הלך וגדל, מעצבים ומתקינים נדרשו לנהל מאות ובמקרים מסוימים גם אלפי מחברי Single fiber ו-Dual fiber. אך מכיוון ששטח וזמן הם משאבים יקרים במיוחד עבור מרכזי נתונים, הגישה הזאת הציבה לא מעט אתגרים הנוגעים לצפיפות ומהירות ההתקנה.
מחבר ה-MTP שהושק ב-1996 יצר מהפכה בכל הנוגע לתכנון והתקנת כבלים במרכזי נתונים. המחבר, שכולל 12 סיבים בטבעת כבל אחת (Ferrule), אפשר לראשונה לעמוד באתגרי הצפיפות, המהירות וקלות ההתקנה. מבחינה היסטורית, כבלי MTP-terminated trunk שימשו כשלד לתשתית הכבילה, החל מאזור ה-Patching המרכזי ועד לשטחי חלוקת הציוד. ה-Primary data rates באותם ימים לא עלה על 10GbE כך שהפורטים האופטיים שבשרתים, במתגים ובהתקני האחסון היו מבוססי Duplex fiber או Dual fibers.
הילוך מהיר לשנת 2009 – אתגרי הכבילה במרכזי נתונים הופכים למורכבים יותר ויותר, כאשר צפיפות ומהירות ההתקנה הופכים לאלמנטים קריטיים אפילו יותר. בשלב זה היה ברור שהשוק כבר מוכן לפתרון purpose-built pre-terminated fiber-optic. כאשר הפתרון הזה הגיע הוא אפשר לצמצם את שטח הרצפה היקר שנדרש להתקנת התשתיות ובמקביל לבצע אופטימיזציה לרכיבי התשתיות ולאפשר התקנה מהירה. 10 שנים לאחר השקת הטכנולוגיה, כבר לא ניתן להטיל ספק בערך המוסף שהיא מעניקה לתעשייה.
דמיינו תשתית שלד שעושה שימוש במחבר MTP עם 16, 24 או 32 סיבים. המשמעות של הוספת מחבר זה לתשתית קיימת היא שאתם מכוונים למכנה המשותף הכי פחות שכיח: טכנולוגיית הטרנסיבר, זאת שתשמש אתכם הכי מעט ויש לה את מחזור החיים הקצר ביותר. כאשר התשתית מבוססת על למעלה מ-8 או 12 סיבים יש צורך בביצוע Down conversion בכדי להתממשק עם טרנסיברים כגון SR4 או PSM4.
מודולי המרה (Conversion models) מאפשרים לא רק להתממשק לפורטים אופטיים עם מספר סיבים שונה אלא גם לשפר את ה-Link insertion loss. הדור הבא של הפתרונות לשידור ב-400G על גבי סיבי OM3/OM4 יתבסס על 8 סיבים וצפוי לנחיתה רכה בתעשייה. מכיוון שהמספר 8 מתחלק ב-2, השלד של BASE8 יכול לעבוד בקלות עם טרנסיברים של 2 סיבים, ממש כמו BASE12. יחד עם זאת, טכנולוגיית Base8 מעניקה את הגמישות המרבית עבור מי שצפויים להיות הטרנסיברים הפופולריים ביותר מסוג 40G, 100G ו-400G.
התפתחות הרשתות לא תהיה הדרגתית מכיוון שהיא תשלב מהירויות של 40Gb/s ו-100Gb/s המבוססים על מכפלות של ערוצי 10Gb/s בטכנולוגיה הנפוצה. בהמשך ייכנסו מהירויות חדשות על סמך טכנולוגיה של 25Gb/s שקיימת כבר היום וטכנולוגיות חדשות המבוססות על 50Gb/s. התפתחות הרשתות לא תהיה הדרגתית מכיוון שהיא תשלב מהירויות של 40Gb/s ו-100Gb/s המבוססים על מכפלות של ערוצי 10Gb/s בטכנולוגיה הנפוצה. בהמשך ייכנסו מהירויות חדשות על סמך טכנולוגיה של 25Gb/s שקיימת כבר היום וטכנולוגיות חדשות המבוססות על 50Gb/s.
לפני כשנה חברת Alcatel-Lucent בסיוע מעבדות Bell הצליחו להדגים קו תקשורת אופטית המעביר אותות בקצב של 600Gb/s על סיב אופטי באורך של 60 ק”מ. זוהי פריצת דרך המראה כיצד ניתן להשתמש בסיבים מהדור החדש Coupled-Core Fibers בשילוב טכנולוגית MIMO כדי להגדיל את קצב העברת המידע. הניסוי הוכיח שעל בסיס הסיבים הקיימים היום ניתן להגדיל את קיבולת העברת המידע מ-10-20 טרה-ביט בשנייה, לסדר גודל של פטה-ביט בשנייה.
נגישות